הרצון שלנו לתת לצמחים הכל בבת אחת הופך לעתים קרובות להרעלה איטית של הבית שלהם.
יישום מוגזם, במיוחד אקראי, של דשנים מינרליים אינו דאגה, אלא תוקפנות, מדווח כתב HERE NEWS.
דישון חנקן במינונים גדולים נותן רק אשליה של צמיחה עוצמתית, עיכוב פריחה והפיכת רקמות הצמח לעסיסיות, משוחררות וחסרות הגנה מפני מחלות. צמח שקיבל כוויה כימית ממנת יתר מסמן את קצוות העלים בצבע חום כהה ומסתלסל כלפי מטה.
צילום: HERE NEWS
חשוב לא לבלבל סימפטום זה עם סימני רעב, כאשר העלווה מצהיבה מחוסר מגנזיום או מתייבשת לאורך הקצוות עקב מחסור באשלגן. אבחון שגוי ובהמשך שטיפה של חומרים מזינים רק יוסיפו ללחץ.
שיח הניזון יתר על המידה בחנקן מדהים בעלווה כהה באופן לא טבעי, כמעט שחור-ירוק וגבעולים עוצמתיים שאינם מחזיקים היטב את היבול המובטח. עודף זרחן מוביל להצהבה כללית ולהזדקנות מוקדמת, ואשלגן בריכוזים גבוהים חוסם את ספיגת החנקן, וגורם לכתמים קלים ונמק.
אתה צריך להציל את המצב בצורה מוכשרת וללא פאניקה. עזרה ראשונה היא לשטוף היטב את האדמה במים נקיים עם pH ניטרלי כדי לשטוף מלחים פעילים מהשכבה העליונה.
לא כדאי לשפוך עשרות ליטרים על ערוגת הגינה בכל פעם – עדיף לשטוף את האדמה בהדרגה, ולאפשר למים לזרום בחופשיות דרך הניקוז. לאחר שפיכת חירום, הצמח מועבר למנת רעב או אפילו למים נקיים, במיוחד אם הוא כבר נכנס לשלב הפריחה.
עלים מושפעים שהפכו חומים יותר מאשר לאורך הקצוות לא יתאוששו – עדיף לחתוך אותם בזהירות, ולפנות מקום לצמיחה בריאה חדשה. הלקח העיקרי שמלמד מנת יתר הוא חשיבותה של תזונה מאוזנת.
עדיף להשתמש בדשנים מורכבים המיועדים לגידול ספציפי ולשלב הפיתוח שלו, אבל לפעמים אפילו יש להפחית את ריכוזם בחצי מההמלצות שעל האריזה. דשן אינו מזון, אלא חומר בנייה שהצמח יכול לספוג רק בעזרת מיקרופלורה בריאה באדמה, והשוק הכימי שלו הורג ראשון.
קרא גם
- איך להבין שכדור הארץ עייף: סימנים אילמים שקשה להבחין בהם
- איך צבע החיפוי משנה את טעמם של תותים: קשר לא מובן מאליו שאנחנו לא שמים לב אליו
