אנחנו קוראים לזה אהבה, תשוקה, געגוע, אבל מאחורי כל המילים הנעלות האלה מסתתר מפעל כימי חומרי לחלוטין לייצור נוירוטרנסמיטורים.
המוח שלנו, איש האשליות הגדול הזה, מחליף בצורה מופתית תלות כואבת במקור לא יציב של דופמין בתחושה נעלה, מאלץ אותנו לסבול ולקרוא לזה גורל, מדווח הכתב HERE NEWS.
חוסר הוודאות המרגש של מערכת יחסים למרחקים ארוכים, הנדנוד הרגשי מרוך נלהב לבורות קפואה, הציפייה למסר שעומד להגיע – כל אלה הם טריגרים לשחרור עוצמתי של דופמין, הורמון הציפייה והמוטיבציה. המוח זוכר את השפריץ הבהיר הזה, אם כי חולף, ודורש אותו שוב, ומאלץ אותנו לעשות דברים לא הגיוניים כדי לחזור על השיא.
צילום: Pixabay
זו הסיבה שמערכות יחסים יציבות, צפויות ואמינות נראות לעתים קרובות משעממות בהשוואה לרקע של רכבת הרים רעילה. למוח, המחובר למחטי הדופמין של אי-חיזוי, הרוגע נראה חשוד; הוא מפרש את היעדר החרדה כחוסר רגשות.
אנחנו מבלבלים את הריגוש של האדרנלין עם הריגוש שבאהבה, ואת הלהבה המתמדת של החיבה עם דעיכת התשוקה. אוקסיטוצין, "הורמון החיבוק", נכנס לתמונה, המיוצר ברגעים של אינטימיות פיזית, אמון וטיפול.
בזוג בריא, זה מחזק את הקשר על ידי יצירת תחושת ביטחון. אבל במערכות יחסים לא מתפקדות, הוא משתחרר לפי דפוס אבסורדי: לאחר מריבה, השפלה או פחד, כאשר בן הזוג מגלה לפתע חיבה.
המוח מקשר בין כאב להקלה שלאחר מכן ולטיפה של רגישות, ויוצר התקשרות טראומטית פרדוקסלית וחזקה. המלכודת הביוכימית הזו מסבירה מדוע כל כך קשה לעזוב, גם כשאתה מבין הכל עם המוח שלך.
אנחנו ממש תלויים בקוקטייל הכימי שהאדם המסוים הזה מייצר בנו. גמילה מפרידה היא לא מטפורה, אלא תסמונת גמילה אמיתית, כאשר המוח מונע מהמינונים הרגילים שלו, והגוף מגיב בכאב פיזי אמיתי, נדודי שינה וחרדה.
לממש את המנגנון הזה אומר להפסיק להיות בובה ולהיות צופה בתגובות שלך. בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם בודקים באופן כפייתי את החדשות בטלפון שלכם, שאלו את עצמכם: מה קורה לי במוח כרגע?האם זו ציפייה למפגש משמח או מלכודת דופמין כואבת שבה התגמול תמיד לפנינו, אך לעולם לא מושגת? התמודדות עם התמכרות כזו מתחילה בחיווט מחדש של מערכת התגמול.
אתה צריך ליצור במודע מקורות חדשים לדופמין שאינם קשורים לבן/בת זוג: הישגי ספורט, יצירתיות, מיומנויות שליטה, אפילו הליכה פשוטה במקום חדש. אתה מלמד את המוח שלך ליהנות ממקורות אחרים שאתה שולט בהם.
עם הזמן, כשהכימיה הפנימית שלך מגיעה לאיזון, אתה מתחיל להבדיל בין אינטימיות אמיתית לאשליה כימית. יחסים בריאים מפסיקים להרגיש מעופשים כי אתה לומד להעריך עומק וביטחון במקום לרדוף אחרי שיאים רפאים שתמיד מסתיימים בכאב.
נוירוכימיה היא לא משפט, אלא שפה שהגוף שלנו מדבר. לאחר שהבנו זאת, אנו מקבלים את ההזדמנות לבחור אילו מערכות יחסים ראויות לטפח ואילו הן רק אשליה שנוצרה על ידי המוח שלנו במרדף אחר אושר אשליה.
קרא גם
- למה התחביב שלך מעצבן את בן/בת הזוג שלך כל כך: איך תחביבים אישיים בודקים את חוזק הקשר
- למה להתחיל מאפס אחרי ארבעים: למה מערכות יחסים שניות מתבררות לרוב כמודעות יותר מהראשונות
